פסק-דין בתיק ת"ק 27068-07-12

לפני תביעתה של התובעת לקבלת פיצויים בגין בגין נזקי גוף.

בכתב התביעה טענה התובעת, כי ביום ,12.2.2012 בזמן שהיא שהתה במרכז הקניות ה"רבמ"ד" בקרית מוצקין, היא נכנסה לשירותי הנכים מאחר ויתר השירותים היו תפוסים ו/או נעולים. לטענת התובעת, לאחר שהיא נכנסה לשירותים גילתה כי המקום חשוך, היא ישבה על האסלה וכאשר ניסתה לקום, נחבט ראש בכיור המצוי בקרבת האסלה ונפגעה.

נקדים ונציין כי התובעת הנה בת 64 ואינה דוברת השפה העברית. עובדה זו חשובה לאור השיבוש שחל בתיאור אופן התרחשות התביעה בכתב התביעה, שניכר כי נוסח על ידי עו"ד, לעומת הגרסה אשר תוארה על ידה בהזדמנויות אחרות ובכלל זה בדבריה בדיון שהתקיים לפניי.

הנתבעת הגישה כתב הגנה ובו היא הכחישה את אירוע התאונה והוסיפה וטענה כי התובעת כלל לא יידעה את נציגיה אודות האירוע הנטען. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי אין להטיל עליה אחריות כלשהי לאירוע התאונה, אם כלל אירעה, שכן היה על התובעת להמתין עד שאחד מתאי השירותים יתפנה ולא להסתכן בכניסתה לשירותים, אשר חשכה שררה בהם. לחילופין, טענה הנתבעת כי הסכום הנתבע על ידי התובעת, הנו מופרז.

בדיון שהתקיים בפני העידה התובעת, באמצעות מתורגמן, והתברר כי הגרסה אשר צוינה בכתב התביעה לא הייתה מדוייקת, שכן התובעת הסבירה כי טרם כניסתה לשירותים היא קיפלה את מכנסיה, מאחר ונסיונה לימד, כי בדרך כלל רצפת השירותים רטובה. לאחר שסיימה התובעת לעשות את צרכיה, התכופפה כדי לסדר את קיפולי המכנסיים, או אז נחבט הראש בכיור וכך נפצעה.

ברי כי גרסה זו שונה באופן מהותי מהגרסה אשר צוינה בכתב התביעה. התובעת הסבירה כי היא פנתה לעורך דין אשר ניסח עבורה את כתב התביעה, ועורך הדין לא היה דובר השפה הרוסית, מכאן חל הבלבול בתיאור הדברים.

כדי להשלים את התמונה יצוין, כי עובר להגשת כתב התביעה, שלחה התובעת שני מכתבים (נ/1 ו- ת/2) אשר נוסחו על ידי התובעת, בעזרת בתה, והתיאור העובדתי המופיע בהם אינו סותר את גרסתה של התובעת אשר הועלתה בדיון בפניי.

התרשמתי מעדותה של התובעת בפניי, ועדותה של התובעת, באשר לאופן התרחשות התאונה, כפי שהועלתה על ידה במהלך הדיון מקובלת עלי כמהימנה. התובעת, אשה פשוטה ואינה מתוחכמת, סיפרה את אשר התרחש באופן עקבי ותמכה את גרסתה בתמונות, בהמחשות ובביאורים שנראו אמינים בעיני.

אני מקבל את הסברה של התובעת כי הגרסה שהועלתה על ידה בכתב התביעה, באמצעות עורך דין שאינו דובר השפה הרוסית, הגם שהיא נעזרה גם בבתה הדוברת את השפה העברית, נבעה מחוסר תקשורת בינה לבין עורך הדין. המבחן לקביעת מהימנותה של התובעת, אינו מבחן טכני הנובע מסתירות בגרסאות, ומקום שבפי התובעת הסבר אמין באשר לתקלה שארעה בתיאור הגרסה, אין בסתירה האמורה כדי לחרוץ את גורל הגרסה.

העובדה כי התובעת פנתה לקבלת טיפול רפואי רק כחלוף מספר ימים, אין בה כדי לכרסם באמינות גרסתה של התובעת. אין בידי גם לקבל את טענת הנתבעת כי התובעת לא פנתה אליה "בשעת אמת" סמוך לאחר אירוע התאונה, שכן מדברי בתה של התובעת בפני עולה כי נעשו נסיונות על ידה, סמוך לאחר אירוע המקרה לפנות לנציגי הנתבעת, אולם היא לא הצליחה ליצור קשר עמם.

דומה כי לא צריכה להיות מחלוקת באשר לחובת הזהירות המוטלת על הנתבעת כלפי המבקרים בשטח מרכז הקניות השייך לה, וזו קיימת, ועל כך אין צורך להרחיב בדיבור.

באשר לנסיבות אירוע התאונה, אני מקבל את טענתה של התובעת כי השירותים היו חשוכים וכי היא נאלצה להיכנס לשירותי הנכים מאחר ויתר תאי השירותים היו תפוסים או נעולים. איני מקבל את טענתה של הנתבעת כי היה על התובעת לחפש פתרון אחר משראתה כי השירותים חשוכים ואינם מוארים. המדובר הוא באשה שאינה צעירה, הסובלת מבעיות רפואית, והיה צורך כי תיכנס לשירותים. יתרה מכך, התובעת הגישה (ת/1) תמונת של מקום האירוע, וכן תדפיס מאתר אינטרנט של עמותה המכונה "נגישות לישראל" ובו מפורטים מחדלים באשר לתחזוקת השירותים לנכים אצל הנתבעת, אציין בהקשר זה, כי לא ייחסתי משקל רב לאמור באותו תדפיס.

כאמור, הטיעון שמעלה הנתבעת כי היה על התובעת לתור אחר חלופות אחרות, כנטען על ידי התובעת, משנמצא כי השירותים חשוכים, הנו טיעון מוקשה, ובכל אופן נפקותו צריכה להיות במסגרת בחינת האשם התורם של התובעת ואין בו כדי לשלול את אחריותה של הנתבעת לקרות התאונה.

 אני קובע אפוא כי הנתבעת הפרה את חובות הזהירות המוטלת עליה כלפי באי המקרקעין המוחזקים על ידה. חובתה של התובעת לדאוג למתקנים המצויים במקום השייך לה ובכלל זה נגישות לשירותים. ברי כי דאגה לכך שהשירותים יהיו מוארים היו חלק מהנגשתם לבאי מרכז הקניות.  העובדה כי השירותים, המיועדים להיות זמינים ותקינים בכל שעות פעילות מרכז הקניות לא היו מוארים, מהווה הפרה של חובות הזהירות המוטלות על הנתבעת. אני קובע אפוא, כי הנתבעת התרשלה וכתוצאה מרשלנות זו נגרם האירוע בו נפגעה התובעת. אכן היה על התובעת לנקוט משנה זהירות בשימושה בשירותים שאינם מוארים, ועל כן אני סבור כי לייחס לה אשם תורם בשיעור של 20%.

אשר לשאלת הנזק, הרי עסקינן בתביעה שכולה נזק לא ממוני שנגרם לתובעת, וכידוע שיעורו של ראש נזק זה נקבע על ידי בית המשפט על דרך האומדנה בשים לב למהות הפגיעה ושיקולים נוספים.

לאחר שעיינתי במסמכים הרפואיים שצורפו על ידי התובעת, לרבות התמונות שהוצגו, אנו סבור כי יש להעמיד את הפיצוי הכולל המגיע לתובעת על סך של 5,000 ש"ח. בהתחשב באשמה של התובעת, הרי הפיצוי המגיע לה מסתכם בסך של 4,000 ש"ח.

אשר על כן, אני מחליט לקבל את התביעה בחלקה ולחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 4,000 ש"ח וכן הוצאות בסך של 300 ש"ח ובסה"כ 4,300 ש"ח. הסכום האמור ישולם על ידי הנתבעת לתובעת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן- ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל מיום מתן פסק הדין ועד התשלום במלא בפועל.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.